<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ע"ו</h1>
<h2>דף סה:</h2>
עירוב לטלטל. והיכא דע"א דר במבוי של ישראל ודאי צריך ישראל לשכור ממנו ולערובי בהדי הדדי ולטלטל כל צרכם במבוי ואין להם חשש בבטל הע"א שמא יחזור ויבטל ואין הדבר תלוי בביטל. כי שכירות הוא ולכן אין אנו צריכין לשכור בכל שבת ושבת כי הדבר תלוי בתנאי השכירות שאם יתנה עם הע"א בשעה שישכור ממנו לחדש לחדשים או לשנה או (במה) [כמה] שיתנה אין צריך לחדש העירו' ולחזור ולהתנות עד משלם ימי שכירותו. ואפי' בשבת עצמו מותר לשכור מגוי ואפילו בפחות משוה פרוטה (ס"ו.) וכיון ששוכר אותו מן הגוי אעפ"י שאינו משי' העירו' בביתו, של ע"א אלא בביתו (של דין) [שלו דיו] ומאן דמקלע באושפיזא דגוי בהדי פניא דמעלי שבתא ולא הספיק לשכור ממנו עד שחשכה יכול לשכור משחשכה ושפיר דמי והלכתא ישראל (השוכר) [המשכיר] בית לנכרי בחצרו אינו אוסר עליו ואין ישראל צריך לחזור ולשכור ממנו רשותו. דאומדן דעתא הוא דכי אוגר ישראל ביתא לגוי אדעתא דאסור ליה רשותא בשבתא לא אוגר ליה אם יבא ישראל לשבות בחצרו של גוי צריך לשכור ממנו את רשותו. וכיון ששכרו אין צריך לו לערב ומותר לו לצאת משם אלפים אמה ולטלטל בכל בלא עירוב ואם החצר משני גוים צריך לשכור משניהם ואם שכח ולא קנה מן הגוי אסור לטלטל בחצר אבל לצאת יוצא אלפים אמה ואפי' בשבת גופיה קונה מן הגוי בפלפלי' או במעט מאכל חוץ מהכספים והפרוטות שאסור ליתן לגוי ומצאתי כתוב מענין עירוב כמנהג הגאונים הקדמונים ז"ל אי איכא חצר והיא כלה לחד גברא ואית ליה בני או כמה אנשי דסמוכין עליה וכלהון אכלין חד רפתא ולא פליגין מהדדי לא צריכי עירוב. מאי עירוב ומאי שתוף מערבין לחצרות בפת ומשתתפין למבוי ביין. ואם אין לו יין להשתתף משתתף בפת.
